פסק-דין בתיק עפ"ת 39143-04-13

ערעור על גזר דין של בית משפט השלום לתעבורה באילת (כב' השופט מאושר), בתיק תת"ע 3720-01-12 מיום 10.3.13. המערער הורשע על פי הודאתו בארבעה אישומים, האחד בגין מהירות מופרזת, שניים בגין נהיגה בפסילה, ואחד בגין נהיגה בפסילה ומהירות מופרזת, אשר בוצעו בתאריכים 17.12.11, 18.12.11, 8.1.12 ו-11.1.12.

על הנאשם נגזרו עונשים של 5 חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון נהיגה בת 6 שנים, התחייבות ועונשים מותנים. כל העונשים שנגזרו, לבד מהפסילה בפועל, היו מוסכמים, ואילו עונש הפסילה נותר לטיעון פתוח.

הערעור נסב אודות אורכו של עונש הפסילה בפועל.

ב"כ המערער טוען, כי בית משפט קמא החמיר יתר על המידה בעונש הפסילה. נטען, כי לא הובאה בחשבון הסכמת הצדדים לגזירת מאסר בפועל, ולא בעבודות שירות, לתקופה משמעותית, ולא בוצע איזון בין רכיב המאסר לרכיב הפסילה בפועל.

נטען כי בית משפט קמא נתן משקל גבוה להרשעות התעבורה של המערער, אך לא ציין כי מדובר בעבר ישן משנת 2004. בנוסף, לא התחשב בית משפט קמא בעמדת הפסיקה ובענישה הנוהגת, ולא הובאה בחשבון לקולא תקופת מעצר הבית הארוכה, בת שנה וחודשיים, עד יום מתן גזר הדין. בתקופה זו לא עבד המערער ונאלץ להישאר בהשגחת מלווים צמודים, שאף הם השקיעו מזמנם בהשגחה.

ב"כ המשיבה עתר לדחות את הערעור. הוא הפנה לעברו הפלילי והתעבורתי של המערער, וטען כי מדובר בעבריין תנועה רצידיוויסט, שבתקופה של 10 שנים ביצע שש עבירות של נהיגה בפסילה, ובאישומים נשוא התיק הנוכחי עומד לדין בגין שלוש נוספות. מכאן שהמערער לא הפנים את המסר, ולכן לא היה מנוס ממאסר בפועל. לטענתו, עונש של 6 שנות פסילה אינו חורג מהמתחם ויש להותירו על כנו, למען הרתעת היחיד והרבים.

המערער ציין כי למד את הלקח.

לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל.

מתחם העונש ההולם בגין עבירה של נהיגה בפסילה הוא רחב ביותר, ונע בין 6-60 חודשי פסילה, וזאת נוכח המשמעות הרבה לנסיבות האופפות את האירוע, ואת העבריין.

לפיכך, אין לומר כי בית משפט קמא חרג מהמתחם, שהרי מדובר בשלוש עבירות נפרדות, שכל אחת מהן נושאת לצידה עונש של פסילה, ואין לומר כי המערער זכאי לרף הנמוך של המתחם, נוכח עברו המכביד בתחום התעבורה. למערער 19 הרשעות תעבורה, בוותק נהיגה של 11 שנה, ביניהן ארבע הרשעות בעבירה של נהיגה בפסילה, בין השנים 2004-2005, וכן עבירות נוספות מסכנות חיים.

יחד עם זאת, מאחר ובגזר הדין מצוי רכיב עונשי חמור של חמישה חודשי מאסר בפועל, ביחד עם שנה וחצי של מעצר בית מלא בו היה נתון המערער, אני סבורה כי ניתן היה להקל ברכיב הפסילה. זאת מן הטעם, שממילא יש בעונש המאסר כשלעצמו, כדי להביא להרתעת המערער  והציבור. לפיכך, אין צורך בהחמרה יתרה ברכיב הפסילה.

אשר על כן, אני מעמידה את תקופת הפסילה על חמישים חודשים.

יתר רכיבי גזר הדין, יוותרו על כנם.

ניתן והודע היום,  י"ז אב תשע"ג, 24 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: